הסיבה למלחמת ווייטנאם הייתה מדיניות ההרתעה האמריקנית. כל עוד זה היה מועיל האמריקנים המשיכו להלחם. המלחמה בעיראק כל כך חסר תוחלת, נעדרת מטרות פוליטיות, נמשכת באטיות והססנות כה ברורות עד כדי כך שהאמריקנים לא רוצים להמשיך בה: אפילו המחיר המועט ו-3000 אבידות בנפש זה יותר מדי בעד השום-דבר.
עיראק היא כנראה לא הבעיה העיקרית של הרפובליקנים. בוש פגע באמון בוחריו בכל התחומים: ההגירה הלא חוקית, המדיניות החברתית, הורדת המיסים, אך הכי הרבה ביקרו את הצמיחה הכלכלית האיטית. באותה מידה אהבו את קלינטון על גן-העדן הכלכלי בתקופתו עליו לא הייתה לו כל זכות.
הדמוקרטים לא יצאו מעיראק מהר – הרי הרפובליקנים לעולם יטענו ש”היינו כה קרובים לניצחון” ולהשכנת הדמוקרטיה מעיראק.
ספק אם הכורדים ייזכו למדינה עצמאית. הקמת כורדיסטן העצמאית תגרור התקוממות הכורדים הטורקיים אשר יחפצו להתאחד עם אחיהם העיראקיים בצירוף כל השטחים שבהם הם מחזיקים כעת. טורקיה הייתה יכולה להסכים להקמת כורדיסטאן בתנאי העברת כל הכורדים משטחה, אך אין מי שיסכים לכך. איראן גם תעדיף את עיראק הגדולה הכוללת את שטחי הכורדים.
על כל פנים, החגיגה בעיראק יכולה עוד להמשך.