הפרשנים החמיצו משהוא ברעיון שהעניק אחד מלוחמים העיראקים ל”אל-ג’זירה”. הלה דרש להכיר בלוחמי הגרילה העיראקים כנציגים לגיטימיים של העם העיראקי. בזאת הוא הודה בכך שהוא עצמו – חבר גרילה. למרות זאת הוא קרא לחזור ולהכיר במפלגת “הבעת’” ואת צבאו של סדאם. כעת לוחמי הגרילה התמזגו עם שארית של צבאה של “הבעת’” ומתכוונים להציג את “הבעת’” כאגפה הפוליטי. הדיקטטורה של סדאם הייתה חילונית. ההנהגה החדשה תהיה דתית. כמה שמהר יותר ארה”ב תשקם את צבא “הבעת’” כך היא תהיה פחות פונדמנטליסטית.

לוחמי הגרילה סומכים על “הבעת’” כי הם מאמינים שרק היא מסוגלת לעצור את האלימות בעיראק, ואף ארגון אחר לא יוכר על ידי אחרים. ניסיונותיה של ארה”ב להקים ארגון כזה מטעמה נועדו לכישלון.
שיטות הלחימה של צבא “הבעת’” נגד המורדים העיראקים הם היחידים היעילים. הומניזם, דמוקרטיה ומשפט צדק הם מושגים חלולים בתודעה העיראקית. אם אמריקנים רוצים לזכות באהדה של המוסלמים הם צריכים להשליט את הסדר על ידי מאסרים המוניים, עינוים, הוצאות להורג פומביות, הרס מחנות הגרילה ודיכוי ההפגנות האנטי-אמריקניות על ידי הפעלת כוח רב. העדר כל אלה מוריד מכבודה של ארה”ב בעיני העיראקים.

כדי לפתור את המצב צריך להכיר במספר עובדות. רק מדינות עשירות מקבלות את הדמוקרטיה הבזבזנית. מדינות עניות מעדיפות את הדיקטטורה הבטוחה והזולה. ארה”ב לא יכולה להליט את הדמוקרטיה בעיראק לפי רצונה. האמריקנים גם לא מסוגלים לשלוט בעיראק לאורך זמן. היורש הראוי היחידי יכול להיות שליט עיראקי צבאי שידכא את ההתנגדות הדתית הרדיקאלית או שיופל על ידי המתנגדים. ארה”ב צריכה מעיראק שלושה דברים: אי-הפצה של הטכנולוגיה הגרעינית, העדר מחנות אימונים של אירגוני גרילה והספקת נפט סדירה. על ארה”ב לבצע השמדה מהירה וטוטאלית של מחנות האימון, להרוס מספר מחוזות עוד מספר מבצעים אלימים יעילים. לאחר מכן היא יכולה להחזיר לשלטון את “הבעת’” בכינוי אחר כל שהוא בתנאי שיחתמו על התחייבות לאי-הפצה של הטכנולוגיה הגרעינית, הפסקת התמיכה בטרור הבינלאומי – ולחזור הביתה.
שיטה אחרת לפתרון של הבעיה העיראקית הוא ביתורה של המדינה. מדינה הזאת לא קיימת ממילא. הגבולות ההיסטוריים הם לא מקריים ומשקפים את מאזן הכוחות. עיראק היא תוצר מלאכותי של המדיניות הקולוניאלית. אז ניתן חלק מעיראק לאיראן תמורת הפסקת התוכנית הגרעינית ואת השאר נחלק בין סעודיה וטורקיה (או כורדיסטן).

מקיאוולי צדק רק חלקית באומרו שאנשים חופשים אינם ניתנים לכיבוש. החינוך להכנעה מתבצע לאורך דורות. התארגנות החברה הוא תהליך ייחודי שאינו נלמד משנה אחת. השבטים העיראקים לא יישמעו לשלטון ריכוזי. כאלה הם היחסים בין פקיסטן ופשאוואר. אם הטורקים יקבלו הסדר כזה עם הכורדים – טוב, אם לא – בידודו של האזור הבעייתי הוא פתרון היחידי שיישאר.
וגם – תפטרו את הברנש שכינה את המדיניות ארה”ב בעיראק “טיפשית”: הוא בגד בחיילי צבא ארה”ב הנלחמים והמתים בעיראק.