ארה”ב ובריטניה לא עזרו לישראל ב-1948. בריה”מ עזרה והייתה לה סיבה לכך. סטאלין זכר מה גדולה הייתה תרומתם של יהודים בהקמת המשטר הקומוניסטי ברוסיה וסבר שהיהודים יקימו מדינה סוציאליסטית בפלסטין.
הגלות פיתחה את תחושת הפחד בפני ההמון בנפשם של היהודים. לכן – היהודים ודאי ישאפו להקים מדינה חזקה. היהודים הם עקשנים וחכמים, והם יאבקו על השליטה. במלכויות השלטון עובר בירושה. גם בדמוקראטיות לא בוחרים בנציגי המיעוט המוזר – היהודים – לעמדות כוח. משטר לא דמוקראטי-ריכוזי הגשים את השאיפות של יהודים לשלוט. היהודים שהיו ספוגים ברעיונות לתיקון כל העולם קיבלו את התורה הסוציאליסטית. סטאלין היה בטוח שהם יבנו סוציאליזם במזרח התיכון.

וכך אמנם היה. החקלאות בארץ הושתתה על הקיבוצים – הביטוי הרדיקאלי של רעיון ה”קולחוזים” הסובייטים. כמו בבריה”מ, קיבוצים הצליחו בהתחלה אך מהר מאוד הדרדרו. עם הגדלת נפח המשק הריכוזי השיטה הפכה לרוורסיבית.
ישראל אינה נמנית על מדינות הרווחה המערביות. התוצר הלאומי מתחלק בה באופן הדומה למדינות סוציאליסטיות. מגזרים רבים בישראל משליכים את יהבם על קצבאות של המדינה ופחות – על שכר העבודה. זה בולט במיוחד בקרב עולי רוסיה המבוגרים שלא עבדו בארץ ולו יום אחד, במשפחות ספרדיות ברוכות ילדים, המגזר החרדי והערבים. הממשלה מנצלת את העובדה הזאת במשחקיה הפוליטיים בעזרת מנוף הקצבאות.
הסתדרות העובדים החזק סחט תנאי העבודה טובים, פנסיות מעולות והטבות רבות לעובדים והפך אותם לחסרי יכולת תחרותית בשוק העבודה העולמי. החברות הציבוריות התמזגו עם הממסד הממשלתי ופורח על חשבון יצור הנשק חסר התועלת במחירים מופקעים.

כדי להכריח את הציבור להשלים עם המיסוי בגובה עד 63% חייבים לשלוט בהליכי החשיבה – והממשלה שולטת בתקשורת וההסברה. בישראל אין תקשורת חופשית . חלק משוק התקשורת שייך לממשלה וחלק אחר נשלט על ידי האוליגרכים המקורבים לשלטון. הבקרה והצנזורה מכסות לא רק על נושאים צבאיים אלא גם לחקירות מטרה ונושאים פוליטיים רבים. בעזרתה השיג שרון את השוואת ההתנגדות לנסיגה מעזה להסתה למרד –עבירה פלילית.
בבתי ספר ישראליים ובצבא מתרחשת שטיפת מוח במימדים שלא הוכרו במדינות חופשיות, הדומה לתעמולה סובייטית. השמאל שולט במערכת החינוך ומפטם את הנוער בערכים אנטי-דתיים (אנטי-יהודיים), ובמחשבת סרק על ערבים כשכנים טובים (ולכן צה”ל השולט בהם הוא פושע).הממסד הישראלי קטן במספר ומאוד מגובש. כל מחלוקת איתם מסוכנת ומביאה לתוצאות הרסניות עבורך. כמו בבריה”מ בדיוק, ובניגוד מוחלט למדינות המערב – אין בישראל הרבה נותני חסות פוליטיים בלתי תלויים. כתוצאה – מפלגות שלא מתאימות לזרם המרכזי מתקשים לאסוף תרומות.

הממשלה עומדת על צדקתה בכל תוקף. הקיטוב בציבור הישראלי מאפשר למשטר לנקוט בצעדים קיצוניים נגד האזרחים שנמצאים באופוזיציה כנגדו. אם הקהילה הבינלאומית מסמפטת את הערבים – אז צריך את כל תשומת הלב וכל מאמץ להפנות כנגד “הימין היהודי הלאומני”. כשהבטחון האישי תלוי באופן מוחלט בממשלה – אזרחים נוטים להשלים עם עוולות “קטנות”. המשטרה מסתדרת באופן יחסי עם הערבים וגדלה על חשבון הגברת השליטה ביהודים. המערכת המשפטית התומכת בשמאל והמשטרה, מדכאים כל ניסיון של חשיבה פוליטית שונה. מאסר מנהלי ללא הגשת כתב אישום שנועד למאבק בטרוריסטים היום נמצא בשימוש נרחב של כוחות הביטחון כנגד היהודים.
ממשלות ישראל מעדיפות להתמודד עם האויב הפנימי (הפחות מסוכן) מאשר עם אויבי המדינה חיצוניים ההרסניים. ממשלות ישראל מעדיפות להלחם נגד הדתיים והימניים ולא נגד הערבים. במטרה לדכא את הדת ואת הלאומיות הם מוכנים לוותר על שטחי ארץ יהודית לטובת הערבים ולקלוט בתוך המדינה אחוז נכבד של ערבים.
השמאל מנסה לכסות על טעויותיו האסטרטגיות בעזרת הקשחת המשטר הריכוזי.

ישראל היא מדינה קטנה עם שירותי הביטחון חודרי-כל שוקעת אל תוך הסיוט“1984″ של אורוול. על פני המשטר המבוסס על משטרה ומערכת לדיכוי חופש הביטוי של מתנגדיו הציבור הישראלי כבר החל אף לדבר בניב שמאלני אורוולי מיוחד. המושגים מקבלים פרשנות חדשה, מהערכים נעקרת משמעותם המקורית. ציונות – השאיפה הנמרצת לבנות מדינה יהודית – כעת מופשטת לכל תוכנית מדינית של ממשלת ישראל. הממשלה היהודית, כביכול, מוסרת את אדמתו של העם לאויב הערבי – והעם שאיבד את התקווה להגשים את חזונו, אך מסרב להודות בכך, נאלץ לסרס את שאיפותיו הלאומיות.
כלפי חוץ ישראל מצטיירת כמדינה פלורליסטית כנסת מפולחת לקבוצות שונות, כפי שהיה הרייכסטאג הגרמני לפני עלייתו של היטלר לשלטון. הפילוג הפוליטי, העדר דיון ציבורי מהותי רחב, בעיות כלכליות וצפי מתמיד למלחמה יוצרים תנאים להפכה טוטליטרית. הציבור שהגיע לסף השבירה יקבל כל משטר שיבטיח להם שלום, בטחון ויציבות.

ספק אם ישראל תהפוך למדינה דיקטטורית מובהקת. אמנם גם גרמניה הנאצית לא הייתה כזאת. דעותיו של הפרט היו יכולים להיות שונים מדעתו של המשטר בנושאים שונים כגון המתת-חסד או אתיאיזם. המשטרה הגרמנית שמרה על זכויותיהם של עבריינים זוטרים, התקיים משפט פלילי ואזרחי. גם בבריה”מ התקיימו בחירות, ובחלק משטחי המחנה הסוציאליסטי התקיימה מערכת רב-מפלגתית.
לטוטאליטריות יכול להיות טעם שונה. המכנה המשותף – העדר בחירה פוליטית אלטרנטיבית. וישראל כבר עברה את הגבול הזה.