התוכנית הגרעינית של איראן גרמה להתנגשות חזיתית שחשפה את ההבדל בין האוטוקרטיה הענייה לבין הדמוקרטיה העשירה: את האחריות. מדינה ענייה אינה ממספקת לאזרחיה את הערובות כלכליות או ביטחוניות מהותיות ומרגילה אותם לשאת באחריות אישית על גורלו של הפרט, המשפחה, ובסופו של דבר –המדינה.
במדינה עשירה הדברים מתנהלים אחרת. מערכות הביטחון היקרות מגנות היטב על האזרחים, והקצבאות הסוציאליות מבטיחות רמת חיים למעלה מהממוצע. אזרחים קוראים למשטרה בעקבות סכסוך עם השכנים, ומקבלים דמי אבטלה במקום לחפש עבודה. המדינה לוקחת על עצמה את האחריות ואזרחים מברכים על כך. המדינה משתלטת על חיי הפרט ואנשים מתמוגגים באינפנטיליות.
העם מתנגד לטוטליטריזם המיליטנטי המצוי ומוחה על כפיה. מדינות חכמות משיגות את השליטה הטוטאלית על אזרחיהן בעורמה, קל וחלק, על ידי מיסוי וחלוקת המשאבים; הן נוטלת לעצמן את הדאגה על כל צרכי הפרט עד הקטן שבהם: התסריט של “העולם החדש הנפלא” הידוע של אלדס האקסלי. האיראנים יכולים להתקומם נגד המשטר, האמריקנים – לעולם לא.

העדר אחריות היא מחלה מדבקת שפוגעת בממשלות. ארה”ב, כמעצמת העל וכמעצמה הצבאית היחידה – מנסה להגיעה לקונסנזוס לגבי הסנקציות נגד איראן. האם היא זקוקה לתמיכתה של רוסיה? האם היא חוששת ממכת תגמול מצידה? האם רוסיה השואפת להתקבל לארגון הסחר העולמי יכולה לאפשר לעצמה להתעמת עם ארה”ב? אמריקה מסוגלת להתמודד עם האיום האיראני בכוחות עצמה אך חוששת לשאת בכל האחריות.
המשחק הדמוקרטי הוא השיטה האידיאלית עבור השליטים. הדמוקרטיה מרסקת את האחריות האישית והיא מאפשרת לממשל שליטה על אזרחים באמצעות התקשורת, סילוף המידע הרשמי, והכי חשוב – על ידי כך שהיא מנצלת את האמון שההמון חייב לתת בממשל אם הוא חפץ להתנער מאחריותו האישית. הממשל האמריקני מבקש לנצל את המשחק הדמוקרטי גם ביחסים בינלאומיים. זה עבד במקרה של עיראק ומדינות משניות הצטרפו לארה”ב. אך במקרה של איראן זה לא יעבוד.
איראן קראה תיגר על הקהילה הבינלאומית בהצהרה על תחילת הפיתוח הנשק הגרעיני. כעת זמנה של ארה”ב לקחת אחריות ולחסל את הבעיה האיראנית בלי להזדקק לעזרתן של מדינות משנה.

הדיבורים על הסנקציות נגד איראן הם חסרי ערך. לטהרן יש כבר את היכולת הטכנולוגית. אפילו אם יחול איסור כניסת המומחים זרים לאיראן זה לא יעצור את המדענים המקומיים מלהמשיך בפיתוח הגרעין. גם הקפאת הנכסים האיראניים בעולם לא תועיל – איראן תתאפק מספר שנים עד להשגת היכולת הגרעינית, ואז תאלץ את ארה”ב לנהל עמה משא ומתן תחת איום הגרעיני. איראן לא תזדקק לאיים בתקיפה גרעינית ישירה על אמריקה או ישראל – היא פשוט תפרוס את המטריה הגרעינית מעל החיזבאללה וחברותיה האחרות. אמנם האמינות של המטריה הגרעינית האיראנית נפגע בגלל ההיתר שניתן לחיזבאללה להשתמש בטילים ארוכי טווח נגד ישראל. האיום בשימוש בנשק הגרעיני על רקע הסבירות הנמוכה של ניצולו מפחית את הסכנה, אך בכל זאת הדבר מספיק בכדי לכפות על ארה”ב את משא ומתן.
לארה”ב אוזל הזמן. היא צריכה לקחת אחריות ולפעול.