צפון קוריאה מסרבת להיכנס למשא ומתן עם ארה”ב בנושא התוכנית הגרעינית שלה כל עוד אמריקה לא תפשיר את נכסיה הקוריאנים בעולם ולא תיסוג מדרישתה לפירוז הגרעיני. טוב – בכך קוריאה יכולה לחסוך למשלם המיסים האמריקאי מספר מיליוני דולרים שהיו מבוזבזים לועידות-סרק בינלאומיות. הרי מה יכולה ארה”ב לצפות מקוריאה?
כל מדינה חולמת על השגת נשק גרעיני. מקרים הפוכים – מעטים וספציפיים מאוד. דרום-אפריקה התפרקה מיכולתה הגרעיני כדי שזאת לא תיפול לידי השחורים. אוקראינה מסרה את נשקה הגרעיני לידי רוסיה בכדי לפייסה. לאחר האסון בצ’רנוביל אף אוקראיני לא התנגד למהלך הזה של נשיא אוקראינה. מדינות-לווין כמו בלרוס או קזחסטן לא יכלו להתנגד לדרישה דומה של רוסיה.

עבור צפון-קוריאה יכולתה הגרעינית היא כורח המציאות. קוריאה מרגישה מאוימת על ידי סין, דרום-קוריאה, יפן וכמובן – ארה”ב. המשטר הקומוניסטי הגווע היה מוכרח להנחיל לנתיניו גאוות העוצמה הצבאית. יכולת גרעינית מקנה למדינות עניות מקום מכובד בפורומים בינלאומיים. מציאות גרעינית מבטיחה למדינה ענייה את תשומת הלב המרבי ומאפשרת סחיטת סיוע כלכלי ממדינות מפותחות.
האם יכולה צפון-קוריאה לשאוף ליותר מזה בעזרת הנשק הגרעיני שלה? אפילו אם נשקול את האפשרות של הסכמה שלה לפירוז – מי יבדוק ומי יערוב לכך שהיא באמת התפרקה מנשקה ושהיא לא מוכרת את הטכנולוגיה גרעינית למדינות אחרות?

יכולתה הגרעינית של צפון-קוריאה היא מציאות בלתי חוזרת. מה שארה”ב יכולה לעשות – זה לנטרל את התוצאה – להשמיד את מתקניה הגרעינים של צפון-קוריאה כולל תת-קרקעיים, ולאיים בהשמדת עריה במקרה של הפצת הטכנולוגיה גרעינית על ידה. תגובה חריפה הייתה מרתיעה מדינות אחרות השואפות להשגת היכולת הגרעינית.
מה הסבירות של התקפה אמריקנית על צפון-קוריאה? ב-1953 ו-1976 אייזנהאואר גילה תוכניות אמריקניות לתקוף את קוריאה וזאת התקפלה. בעבר ארה”ב מספר פעמים איימה בהצלחה על סין.