אני רגיל לקבל מכתבי שטנה מכל העולם. מאות אנשים מעשרות מדינות מתחרים בניסיונם להכפיש אותי או לאיים עלי. הליבראלים השמאלניים המחפשים את השלום עם האויב המר, יהודים ימניים ודתיים שמגנים את העיסוק שלי בעצם המדיניות הפלסטינית, אידאולוגים קיצונים שדורשים מכל העולם לקבל את דעתם האישית לגבי בעלותם על ארץ-הקודש. אני רגיל לכל אלה.
מי שבאמת מרגיז אותי אלה השבחים של השוביניסטים. הם מחפשים בטקסטים שלי ומוצאים בהם רק קריאות לרצח. כף ומשבחים אותי על כך. יהודים שאוכלים בשר חזיר, מפרים את רוב כללי האתיקה היהודית. נערים נוצריים שלא איבדו אף פעם מישהו יקר, שמעולם לא ראו גופת המת, המיליטנטים יושבי-משרדים שלא הרגו ולו אויב אחד בחילופי אש, שאפילו לא שברו עצמות לאף אחד – כולם רוצים להרוג ערבים.
לישראל היה מזל: מספר ראשי ממשלה היו בעלי עבר צבאי עשיר. השתתפות בקרבות יכולה לגרום לאנשים להפוך לקשוחים יותר, אך לעיתים זה גורם להם להתייחס לאחרים ביתר חמלה. אלה יודעים להרוג, אך מכירים גם את ערך החיים. הם בודקים את כל האמצעים טרם השימוש בקיצוני ביותר מביניהם. לא במקרה הלוחמים המהוללים הופכים למדינאים המתונים ביותר – ראו את בגין ושרון. ראשי ממשלה עם ניסיון קרבי דל ניהלו מדיניות תוקפנית ומיליטנטית בצורה היסטרית : רבין בתחילת האינתיפאדה הראשונה הורה על שבירת ידיים ורגלים למחבלים.

עלינו להכיר את אויבינו ולנקוט באלימות רק אחרי שכל הניסיונות האחרים נחלו כשלון. אך לא צריך לעשות דמוניזציה לאויב. באופן אובייקטיבי, המוסלמים הם האויב של המערב. אבל הם לא איסלאמו-פשיסטים. האסלאם הוא דת קיבוצית הרחוקה מהפאשיזם הטוטליטארי. המוסלמים לא שואפים כל כך להרוס את השיטה המערבית, הם יותר מבולבלים עקב התפרקותה של השיטה הפטרנליסטית. ברמה המעשית – טרור הוא העיסוק של המוסלמים, הוא לא עתיד להפסק ונגדו חייבים להמשיך להלחם. ברם, זה לא הופך את המוסלמים לעצם הרוע: במערב הרגו אנשים במימדים גדולים יותר, ובתקופת המנדט יהודים גם ביצעו מעשי טרור וחטפו בני ערובה. הנוער היהודי והנוצרי השתתפו בקרבות על רקע אידיאולוגי בדיוק כמו המוסלמים, והלכו למות על קידוש השם כגיבורים. גם המוסלמים לוחמים באופן הרואי – הצדיעו ללוחמים.

ארה”ב שיתפה פעולה עם רוסיה הקומוניסטית נגד הנאצים. גם אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם כל אחד בכדי לדכא את כוחם האידיאולוגי והצבאי של המוסלמים. ברם, הסכנה האמיתית צפויה לנו לעיתים בצד בני-בריתנו דווקא.