תהליך השלום עוד יכול לפנות לכל כיוון. ממשלות ערב אומנם קיבלו את ישראל, אך ממשלות אלה מתפוררות. עלינו לצפות להפיכות אסלאמיות במצריים, ערב הסעודית וירדן. ירדן וסעודיה כבר כיום אבודות, כמו כל מלוכה. בסוריה, זהו רק עניין של זמן לפני שהציבור ימרוד בשלטון העלאווי.

מנגד, שלטון האייתולות באיראן גם הוא מתפורר. אך באותו הזמן הוא גם משתלט על מדינות זרות: סוריה, לבנון, פלסטין, תימן, וסודן. אפילו במצריים עולה ההשפעה האיראנית. השאלה היא, האם משטרי הלוויין הללו יהפכו לברי קיימא לפני התפוררות המשטר האיראני. חמאס פעל באופן עצמאי שנים רבות, ללא כל סיוע איראני, עד שישראל רצחה את השייח’ יאסין. חזבאללה גם הוא הוכיח כי הוא מסוגל לשרוד בכוחות עצמו, דרך הברחת סמים והלבנת הון.

בכל מערכת אנתרופית, הכלל נוטה למיתון, ונוכל לצפות גם מהמזרח התיכון שיעשה זאת, בדיוק כמו אירופה. מצד שני, יהיו עוד מהמורות רבות בדרך לרגיעה, ואפילו אירופה עדין מסוגלת להפיק מקרבה אילמות מזעזעת- כדוגמת מלחמת העולם השנייה רק לפני 60 שנה.

מחיר הנפט עומד על כ70$ לחבית, מה שמנבא רעות למדינות ערב. נפט הינו הדבר היחידי שמבדל את הערבים משאר אפריקה, אך מחירי נפט נמוכים כל כך הופכים את הדלקים החלופיים לאטרקטיביים יותר. כמו כן, מנועים יעילים יותר ויותר מפחיתים מהביקוש לנפט, ומכוניות זללניות יורדות מהשוק. הפריחה הכלכלית בהודו וסין לא בהכרח תכלול את הערבים, מאחר שנראה כי רוסיה משתלטת על שוק זה. מה גם שהמשבר העולמי פגע קשות במדינות מתפתחות, ומכוניות העידן החדש שהופכות רווחות יותר ויותר אינן דומות כלל לביואיק האמריקאי של ימי הפריחה בארה”ב. מדינות אירופה, אשר מבינות כי רוסיה ואיראן משבשות את אספקת הגז והנפט למען מטרות פוליטיות, תרות אחר חלופות.

חשוב מכל, הוא שנפט וגז אינם יכולים לנצח את המגמה הכללית בעולם הערבי- שמניית המשאבים הטבעיים שלו צונחת מבחינת תל”ג עולמי. אפילו בזמן שההכנסה מנפט בעולם הערבי עולה, היא עדיין צונחת במונחים יחסיים. הכלכלות הערביות מצטמקות ביחס למערביות. הנפט קונה לערבים פחות נשק מערבי ומניות תאגידיות. הכנסתם הפוחתת הינה כואבת במיוחד על רקע התפוצצות האוכלוסין בעולם המוסלמי, והדרישה ההולכת וגוברת לקצבאות רווחה. הציבור המודע פוליטית דורש מממשלתו השנואה לחלק קצבאות גדולות יותר ויותר על מנת לקנות את שתיקתו.

בעיות כלכליות לא יעצרו את הערבים מפיתוח נשק גרעיני, מאחר והטכנולוגיה הפכה זולה מאוד בזכות הפצת הידע בעולם באמצעות רשת האינטרנט והסלולר. איראן לעולם לא תהיה ענייה עד כדי כך שלא יהיו לה מספר מאות מיליונים בשנה להקצות לפעילות טרור עולמית. אם הרתעתה הגרעינית של ישראל תמשיך, והמלחמות יוגבלו לנשק קונבנציונאלי, השפל הכלכלי ימנע מהמוסלמים את היכולת לתחזק צבאות ענק, מה שיקטין את הסיכוי למלחמה כוללת. מצד שני, איראן הלחוצה בכספים, מנהלת מלחמה בסגנון סיני בעיראק, בה האייתולות מסתמכים על חיילים שאינם מצוידים כראוי, אך בהחלט משולהבים דתית. על אף שמדינות ערב נוטות ללחום אחת בשנייה בצבאות המוניים ופרימיטיביים, אין זה סביר כנגד ישראל. מצריים תחת שליטת האחים המוסלמים לא תוכל להצעיד את צבאה האדיר במדבר סיני עד לתל אביב. החזבאללה אינו מצליח לגייס חיילים רבים בלבנון הנינוחה, ובסוריה אין את התשתית הדתית הנחוצה לשלהוב ההמונים לצעידה אל הגולן.

יהיו אשר יהיו הדברים בטווח הארוך, בטווח הקצר אנו צפויים לראות הקצנה. איראן צרה על ישראל כמעט מכל צד. החמאס תלוי בה לאספקת נשקים, החזבאללה תלוי בה למימון, אסד פשוט מאוהב באייתולות, וקבוצות קיצוניות במצריים גם הן פיתחו קשרים עם איראן. הבאת הדמוקרטיה לפלסטין ולבנון הנחיתה מכה אנושה למתונים: כעת אלה אינם יכלים לדכא עוד את הגורמים הקיצוניים במדינותיהם, ועליהם להתמודד עימם כשווים בקלפי. עבאס לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כפחות אנטי ישראלי מהחמאס. אין לו את האמינות שיש לחמאס, אשר הורווחה בשדה הקרב. על כן, עבאס אינו מסוגל להסכים לויתורים באשר הם, אפילו לא לתיקוני הגבול הפעוטים שהציע אולמרט. אפילו אם עבאס יחתום על הסכם עם ישראל, ואפילו אם הוא יצליח להעביר את ההסכם דרך הפרלמנט המושחת של הרשות, החמאס והג’האד האסלאמי לעולם לא יקבלו את ההסכם- והסכמתם היא הדבר היחידי שחשוב, שכן לב הדרישה הישראלית הינה סיום הטרור. גם צעירי הפת”ח והתנזים אינם יכולים להרשות לעצמם להראות פחות משולהבים מהחמאס, ועל כן אלה ידחו מצידם כל הסכם- אלא אם כן ישראל תוותר על הר הבית ותסכים לזכות השיבה. פעילותה של ישראל נגד החמאס בעזה יצרה מצב לפיו מצטייר שהנהגת החמאס יושבת בסוריה. חמאס, אשר תלוי באיראן לשם קיומו, ושמאז חיסולו של השייח’ יאסין לא תמצאו בו קולות עצמאיים- לא יכול להרשות לעצמו לוותר על הקו הנוקשה שלו, לפחות עד שייפול המשטר באיראן.

בלבנון, על החזבאללה להישאר מיליטנטי. ארגון הטרור פיתח יחידה צבאית יחסית מתוחכמת, אך אין לו כל אג’נדה חברתית. בזמני שלום, בהם השיעים בלבנון אינם זקוקים להגנה מפני ישראל, הנוצרים, הפלסטינים או הדרוזים, לחזבאללה אין דרך למשוך מצביעים. אומנם לבנון התדרדרה לעבר איסלאמיזציה כאשר מרבית מעמד הביניים הנוצרי היגר מהמדינה, אך המדינה עדיין רחוקה מאוד מהתיאוקרטיה שבאיראן. אין בה מרכזי למידה אסלאמיים בולטים, כפי שהיו באיראן לפני המהפכה, ולמרות הלחץ שמופעל עליה בידי קיצונים חמושים- לבנון נותרה מדינה חילונית. עם זאת, אין זה מבטיח שחזבאללה לא ישתלט על המדינה. ארגון הטרור מחזיק כיום בשליש מהפרלמנט, הוא מחזיק במצבורי נשק גדולים, והוא אף חדר לשורות הצבא הלבנוני. אם חזבאללה ירצה, הוא יוכל לבצע הפיכה צבאית בקלות בלבנון.

מהפכנים רבים עמדו בדילמה מולה ניצב חזבאללה. ברגע שהם מגיעים לשלטון, עליהם לכפות את ערכיהם על החברה במהירות שמא ייעלמו בבליל הפוליטי. הבולשביקים והאייתולות כפו את ערכיהם על החברה, אך לחזבאללה אין באמת סיכוי להצליח בכך. לא יעלה על הדעת שהנוצרים, הדרוזים, הסונים והאתיאיסט בלבנון יסכימו לאג’נדה השיעית הקיצונית של חזבאללה, או לפטריוטיות הפאן ערבית שלו. אם חזבאללה רוצה להמשיך להתקיים, הבחירה היחידה בשבילו היא לנקוט בקו המיליטנטי. בהתחשב בהתעצמותו הצבאית לאחר נסיגת ישראל מלבנון, נראה כי ארגון הטרור מעוניין להמשיך את הקרב בגליל. תחילה הוא דורש את השבתם של הכפרים השיעים לשעבר, לאחר מכן את חזרת הפליטים, ולבסוף את השבת המדינה כולה לפלסטינים.

במצריים, האחים המוסלמים עלולים להשתלט בבחירות חופשיות, או בדרך הפגנות המוניות, אם אי פעם ייחלש השלטון. התרחיש הראשן הינו סביר יותר. האחים המוסלמים יכריזו על ביטול הסכם השלום עם ישראל, או שלפחות יפרו אותו במתן סיוע כלכלי וצבאי למחבלים פלסטינים.
בסוריה, אסד הצעיר הינו מעריץ של חזבאללה ואיראן. הוא פחות פרגמאטי מאביו, והוא גם חכם ומעיז יותר. ייתכן ויהיה ניתן להרחיק את אסד מאיראן בדרך תמריצים כלכליים, אך על תמיכה שכזו להתבצע ללא הסתייגויות. השליחים האמריקאיים הזוטרים נוטים לדרוש הרבה, ולהציע מעט. לא יהיה ניתן לחזר אחר אסד ללא התחייבות כנה. אסד הפך אף פחות נכון לשתף פעולה עם ארה”ב לאחר שרוסיה הציעה לו סיוע צבאי רחב היקף. מצב זה ישתנה רק אם יתברר שאיראן אינה מסוגלת לממן את הרכישות הצבאיות של סוריה, או שהרוסים פתאום ישנו את דעתם. ישראל יכולה להשיג שלום עם סוריה בתמורה לרמת הגולן, אך שלום זה יהיה שונה מנורמליזציה. שום הסכם לא ימנע מאסד לממן את החמאס, הג’יהאד האסלאמי או החזבאללה. מאז שהאמריקאים גירשו את סוריה מלבנון, אסד לא נטש את חזבאללה – ידו המבצעת במדינה. הנסיגה הסורית מלבנון הבטיחה את חיזוק הקשר עם חזבאללה. בזמן שאביו התיר רק למשלוחים איראניים להגיע לארגון, ואף מנע אותם מדי פעם, אסד הצעיר נותן לחזבאללה אף נשקים של צבא סוריה מתוצרת רוסית.

אף אחד לא מוכן לנהל מלחמה. לסוריה אין כל סיכוי נגד ישראל. באשר לארגוני הטרור, כל מבצע רחב היקף יהפוך אותם מארגון קטן ויעיל, לצבא בלתי כשיר. היה דרוש אדם בסדר גודל של חומייני להוציא את ההמונים לרחובות. חמאס וחזבאללה אינם מסוגלים לגייס יותר מקומץ מתאבדים, אשר יסבו נזק מזערי בלבד לישראל. מצב העוינות הקיצונית יימשך, ומדי פעם תתפרץ האלימות.

תהליך השלום לא יפתור דבר.