תוצאות חיוביות מולידות הרגלים. עד כה הבריונים החמושים קיבלו רק תוצאות מעודדות. הם הציאו את צה”ל מלבנון ומעזה. הם דחקו את צה”ל מרוב איזורי יש”ע. דה-פקטו הם כבר השיגו מדינה והטבות רבות. הם לא נתנו שום דבר בתמורה. למה להם לעצור?

עלויות מלחמת הגרילה הן נמוכות. היא אף מניבה רווחים: היא מביאה תרומות, הסעודים משלמים לשהידים, את ה”קסאמים” מייצרים מפסולת מתכת ומדשנים כימיים. ללוחמים הפלסטינים לא מספיקה מדינה קטנטונת חסרת משמעות. הם שואפים להישאר במרכז תשומת הלב של העולם בכך שיובילו את המאבק המוסלמי נגד המערב. את זאת משיגים על ידי מלחמה ולא בבניית הבית הלאומי בפרברי המזרח-התיכון. הסיכוי עולה על הסיכון. הרי המערב וישראל כבר הסכימו לקיום מדינה פלסטינית, והסבירות שיחזרו בהם היא נמוכה. כדי למנוע את המשבר ההומניטארי העולם לא יטיל עליהם אמברגו ולא יקצץ את הסיוע. התקשורת העולמית משגיחה על מדיניות התוקפנות הישראלית. אז מדוע שיניחו את נשקם?
הפיתוי להמשך הלחימה עוד יותר ברור מצד החיזבאללה. המלחמה היא לחם חוקם. לא קל לשכיר-חרב לחזור לחקלאות, ונפח התרומות תלוי במימדי המלחמה. הצלחות החיזבאללה מעודדות צעירים להתגייס לשורותיו. לוחמים חדשים תפסו מהר את מקומם של הנופלים. החיזבאללה לא צפוי להתמוטט. הוא גם לא צריך להשיג הישגים של ממש – המשך ההתנגדות הוא כבר הישג בפני עצמו. החיזבאללה מרוויח במלחמה ומפסיד מהשלום.
מצבת המטרות רחבה מעוד. לערבים אין סיבה להסתפק ביש”ע. גם הגליל המאוכלסת ברובה על ידי ערבים היא מטרה. ירושלים, השבת הפליטים עד לדור הרביעי – כל אלה הן גם מטרות ראויות. החמושים ימשיכו להלחם על כל דבר על מנת לא לחזור אל חיי השלום שאותם הם כבר שכחו. אנשים מפסיקים להלחם רק במקרה שהמשך המלחמה יגרום להם הפסד.

הערבים יסכימו להשלים רק אם ידעו שהמשך הלחימה יגרום להפסקת היוזמות המדיניות, לביטול ההכרה במדינה פלסטינית, לסיפוח השטחים על ידי ישראל וגירוש האוכלוסייה הערבית לירדן.
לאיראן חשוב להציב את עצמה כמנהיגת כל העולם המוסלמי. המדינה הפלסטינית לא מעניינת אותה. ולכן כדי להסיר את האיום האיראני ישראל צריכה להשפיל את טהרן על ידי פעולה צבאית. מחוות הרצון הטוב לא מביאות לשלום. כוח מרתיע הוא הערובה לשלום.

אל תנהלו משא ומתן, ואל תשחקו משחקי דיפלומטיה כי כך ערבים מעוניינים לשחק. על כל פגיעה בכם הנחיתו מכת תגמול חזקה, הודיעו הודעה קצרה לעיתונות וזהו. אל תבקשו דבר מערבים, במיוחד לא את השלום. אל תציבו לעצמכם מטרות בלתי ניתנות להשגה כמו להשמיד את הגרילה בשטח האויב. התייחסו לערבים כאל זבובים – השמידו אותם ללא רחמים בעת הצורך והתעלמו מהם כשזה אפשרי.
זו היא האכזריות שאיתה הם לא יוכלו להתמודד.