האם זה כל כך לא מתקבל על הדעת לדרוש מדינה יהודית לאומית בעולם הליבראלי של הדמוקרטיות? הרי קיימות הוותיקן – מדינה קתולית וסעודיה – מדינה מוסלמית. לא פחות לגיטימי מצד היהודים לבקש לקיים את מדינת היהדות. הצביון הדתי משפיע לא רק על התרבות, הוא מקבל ביטוי גם בפוליטיקה. אירופה מוצפת במפלגות דמוקרטיות-נוצריות, אירלנד התפלגה לשניים על רקע דתי. מלחמות רבות בהיסטוריה האירופאית התרחשו מסיבות דתיות. אמונה דתית מהווה מקור להשראה גם בחיים הפוליטיים והתרבותיים של אמריקה. חברות דתיות ואתניות בהחלט מסוגלות לקיים אורחות-חיים דמוקרטיות. למעשה, המדינות הכי יציבות הן רק מדינות מונו-תרבותיות הומוגניות.
דמוקרטיה היוונית המקורית לא העניקה זכויות כלשהן למהגרים וצאצאיהם. ערי איטליה החופשיות בתקופת הרנסאנס לא השאירו כל ברירה בידי תושביהן הנכרים. ארה”ב חסמה את האידיאולוגיה הקומוניסטית. זכותה של מדינה לקבוע את ערכיה. לא עניינים טריטוריאליים אלא מאורעות אידיאולוגיים בנו והרסו מדינות. גם המהפכה הצרפתית הייתה בסך הכול תהליך ההתאמה של ערכי החרות והשוק שהיו חדשים למציאות בזמנה.
טיב היחסים תלוי באמון ההדדי שנרכש על ידי אימות הציפיות, ורק אנשים בעלי ערכים זהים ניתנים לחיזוי מרבי. אחרים הופכים באופן טבעי למושא לקסנופוביה. ברם, האם מדינות מודרניות רבות לא כוללות בתוכם תרבויות שונות? לא ולא! ארה”ב הצליחה לאחד את קהילותיהם של מהגרים רבים רק בעזרת מדיניות “כור ההיתוך”. האמריקנים יכולים להיות ימנים או שמאלנים, נוצרים או בודהיסטים אך העיקר – מאחדים את אותן תובנות וערכים משותפים ביחס למדינה, לערכים הכלכליים והפוליטיים. ואם חברה יכולה להפוך להומוגנית על ידי אידיאולוגיה מדינית מאחדת – מדוע זה לא נכון ביחס למדינה המבוססת על אחדות דתית או אתנית?
בארה”ב לא תתכן מלחמה בין קליפורניה ואריזונה על רקע דתי או כנקמה על גזילת קרקעות. לעומת זאת בישראל, בין הערבים ליהודים, דברים כאלה אפשריים וניצבים. תרבויות כה שונות לא מסוגלות להתקיים יחד במדינה כה קטנה כישראל. רב-תרבותיות גם מנוגדת למטרותיה של מדינה יהודית. כל עוד אחד מהצדדים בסכסוך לא הוכרע – השאיפה לנקמה תמשיך להרוס את המדינה.
ישראל יכולה להפוך למונו-תרבותית מבלי לפגוע בצד כל שהוא: העברת האוכלוסייה הערבית לירדן – 80 ק”מ מזרחה (בארה”ב רבים נוסעים יותר רחוק לעבודה כל יום) – תאפשר קיום בכבוד ליהודים ולערבים, כל אחד – במדינה שלו, בסביבה תרבותית אוטנטית.